נסיך המדבר - פרק C4 2

היא מחזקת את אחיזתה באצבעותיה ומניחה את ראשה על זרועי. אני כל כך נסער מהמגע שלה. רק הבוקר הכרנו. בשנייה שעיניה ננעלו על שלי, שם במטבח בבית אביה, ידעתי שאני שלה לנצח. הייתי נבוך, אבל שלטתי בעצמי. כל כך הרבה מחשבות רצו לי בראש. הרי אם היינו עכשיו במדבר, הייתי מצווה שיביאו אותה לביתי ויכינו אותה בשבילי.

אבל לצורך סיפורי אני מרגיש שיש צורך שאתחיל אותו מהתחלה.

עד לפני יממה וחצי עוד הייתי במאהל שלי במדבר. השחר הפציע. המשרת הרים את דלתות הכניסה לאוהל והאור חדר לתוכו בעוצמה. הילדים כבר ישבו ליד שולחן האוכל ואכלו את ארוחתם. בקרוב יבוא הנהג להסיעם לבית הספר. מאז גירשתי את אמם, אני האחראי הבלעדי לגידולם, ואני זוכה לשעות נעימות איתם בטרם הם יוצאים לבית הספר. רק בחופשות הם נפגשים איתה, בתיאום כמובן, אבל לא תמיד. כי היא הרי בחרה בגבר אחר לחיות אתו את חייה. מכיוון שבעצמי מאסתי בה, בחרתי לגרש אותי ממני.

"אני צריך לנסוע לשבוע לניו יורק," אני אומר להם, "אשת דודכם אלי תדאג לכל מחסורכם." אינני שמח על כך שאחי עדיין לא הביא ילדים לעולם, למרות היותו נשוי כבר עשר שנים., אך הדבר מסייע לי בשעה שאני צריך לנסוע בענייני עסקים. אלי מאד קשור לאשתו, ואי הבאת ילדים לעולם, אינה בשבילו תרוץ כדי לגרשה.

אני מחכה שילדי יצאו לדרכם, ואני יוצא לשדה התעופה. אני מנצל את הטיסה הארוכה לעבוד על תיק הרגישה, ונותרו עוד כמה קצוות לסגור. ידידי אלברט ייעץ לי לדבר עם עורך דין בשם ריצ'ארד קרלסון. אני שולח לו מייל.

אבקש להפגש איתך מחר בבוקר.

אבקש פגישה דיסקרטית איתך.

זקוק לעזרתך לסגור את העסקה.

מצרף את המסמכים. בברכה,

אמיר ח'ליל

אין לי צורך לציין שאני יורש העצר לבית ח'ליל, מהנסיכויות הערביות במדבר, כיוון שזה חתום כבר מראש בדף המייל שלי.

אני נאלץ לחכות גמה שעות בשל הבדלי השעות. עם עלות השחר בניו יורק נשלחת אלי ההודעה לנייד.

(05:00 ניו יורק) עורך הדין ר. קרלסון:

פניתי לך את הבוקר.

ניפגש בביתי.

הנה כתובתי מצורפת.

כאשר אני מגיע לכתובת למחרת, מתברר לי שהוזמנתי לביתו הפרטי. הכניסה לבית היא דרך שביל גישה עגול ומרווח, והבית עצמו נראה יפה למדי. עצם העובדה שהזמינני לביתו , נותנת לו נקודות זכות ראשונות. שומר הראש מצלצל בפעמון וממתין. את הדלת פותחת מי שהדמה לי שהיא מנהלת משק הבית של עורך הדין קרלסון, והיא מובילה אותנו דרך הלובי העצום למשרדו הביתי של עורך הדין. את הלובי מציף ריח של עוגה הנאפית ברגע זה ממש. אני אוהב שמבדלים ואופים בבית. זה נותן לו לדעתי הרגשת חמימות. הריח משכר, אם כך, ומוסיף לו עוד נקודות זכות. בעודי הולך אחריה, אני מורה בראשי לשומר הראש שייגש לבדוק מי עוד בבית.

אני נכנס למשרד מתרשם מאד מהעיצוב שלו. הוא עשוי בטוב טעם, מלמד על עושרו של עורך הדין, אך מצד שני לא מנקר עיניים. הטלפון מצלצל ואני מתבקש על ידי עורך הדין לאפשר לבתו להצטרף. אני מבין ששומר הראש לי לא אוהב איך שהיא נראית. לדעתו היא לבושה בצורה לא הגונה.

"אם יד מישהו שיכול לסגור לך עסקה בצורה מושלמת," אמר לי עורך הדין, "זו בתי רוז. ההחלטה בידך הוד מעלתך."

בהחלטה של רגע אני מבקש ממנו: "תוביל אותי אליה." אני נדהם כשאני מבין שהוא מוביל אותי למטבח ממנו יוצאים על הריחות.

"תשאירו אותנו לבד," אני מבקש בשקט מכולם. אני לא רוצה שיראו את ההשפעה שיש לאשה הזרה הזו עלי. אני מתבונן בה בשעה שהיא פורסת את העוגה בעדינות, כאילו מדובר בכלי חרס שביר. היא בוזקת בעדינות ובמקצועיות אבקת סוכר, ומקנחת עם רוטב שהכינה. בלי משים אני מלקק את שפתי כמו ילד שנמצא בחנות שוקולד, ומתקרב אליה. היא מבחינה בי ומבטה ננעל על שלי.

כמה כוח דרוש לי כעת כדי לשלוט על יצרי ולא לאסוף אותה בין זרועותיי ולנשק אותה. אני שותק ולבסוף פולט משהו על זה שהעיניים שלי הם מאימי.

עכשיו אנחנו יחד. כבר אמרתי לה שאני מעוניין בה. אני רואה שהיא לא מתנגדת כי היא מניחה את ראשה על זרועי. הריח שלה מטריף את חושי וכל מה שאני רוצה עכשיו זה לעשות אתה אהבה כל הלילה.

"הזמנתי לנו מקום ב"אורכידאה על הגג," אני אומר לה, מצפה לראות את תגובתה.

"היית שם פעם אמיר?" היא שואלת, מאשרת לי שהיא משתמשת בשמי הפרטי.

"האם זה אומר שהיא רואה את הגבר שבי?" אני מהרהר. "לא רוז," אני עונה לה, "המליצו לי כל המקום."

"אם אתה אוהב מים, תאהב מאד את המקום. אפשר לצפות ממנו על ההדסון, ובימים בהירים אפילו על האוקיינוס."

"אני מאד אוהב מים רוז," אני עונה לה, ורואה שהיא מחייכת לשמע שמה, "מתי שרק ניתן אני מפליג. בהזדמנות כשיתאפשר לך, אשמח לקחת אותך איתי להפלגה." היא שוב מחייכת.

"אני עוד אאמין לדבריך אמיר, " היא אומרת לי. אני מסתגל עליה לא מבין, "עוד לא עברנו את הלילה וגבר אני מוזמנת אתך להפלגה."

"אני אהיה כנה אתך רוז. כפי שאמרתי לך, אני גבר, ואת מאד מוצאת חן בעיניי," אני אומר במעט מילים את מה שסוער בתוכי. "במדבר הייתי נוהג אחרת, אבל אתך, איך אסביר לך, אתך אני רוצה עתיד. לא רק רגע של הנאה," אני אומר.

היא שוב עושה את זה. מסתכלת לי לתוך עיניי סוערת ומסעירה אותי. "אני לא יכול אתך רוז," אני אומר לה.

"מה אני אעשה אתך אמיר," היא אומרת לי לבסוף, "אני לא אישה קנאית, אבל גם לא אחת שבנויה להיות אחת מיני רבות. את הגבר שלי אני רוצה רק לעצמי."

"אני לא מבין מאיפה זה בא לך רוז," אני עונה מופתע.

"אני רואה בעיניים שלך משהו שאני רוצה לראות אמיר," היא עונה, "ולמרות שהכרנו רק לפני כמה שעות, אני כל כך קרובה לנשק אותך. אבל אני אישה שמערבת את שיקול הדעת של השכל שאומר לי שאתה נסיך ערבי, והמושג נאמנות לאשה אחת לא קיים אצלך. מה שאני רואה בך, שאתה עלול לשבור לי את הלב."

"אני מניח שלא עשית עלי מחקר רוז, כי אם נכנסת לחפש עלי מידע באינטרנט וזה מה שאת אומרת בכל זאת, אז אין לי מה להשיב לך," אני עונה לה.

"לא עשיתי אמיר ," היא עונה לי.

"אני כבר לא יודע אם להתאכזב או לא רוז," אני עונה לה.

"מי כמוני מכירה את מדורי הרכילות. אני מניחה שאתה יודע שלא כל מה שכתוב שם נכון. אני מזמן לא קוראת מה שכותבים עלי," היא עונה, "רציתי לתת לך הזדמנות להכיר לי אותך."

אני לוחץ על הכפתור לידי. אני מרים את המחיצה המפרידה בנינו לבין המושב הקדמי. עכשיו אני מפנה את כל גופי אל רוז, אוחז בידי את ראשה, מסניף את הריח של הבושם העדין שלה, ומגשש אחר שפתיה. "אני לא יכול יותר להתאפק," אני לוחש לה וכובש אותה בנשיקה סוערת. לרגע היא מהססת, אבל נענית לי.

"אני מבטיח לך בלעדיות," אני אומר לה כאשר שפתותינו ניתקות. "אני יודע שיש המון הבדלים בינינו, אני עוד לא יודע איך לגשר על זה, אבל אני אעשה הכול כדי לבנות את הגשרים שיובילו אותי אלייך ואותך אלי."

אני מלטף את פניה היפות. "אני לא רוצה לשחק אתך משחקים רוז, אם בוקר הרגשתי שאני מתאהב בך, אני יכול להכריז בפניך שאני לגמרי מאוהב בך. מעולם לא הרגשתי כך כלפי אף אחת. גם לא כלפי האישה שהייתה אם ילדיי. אני מפחיד אותך רוז?" אני שואל ומביט בה בתחינה, חושש שאולי הייתי גלוי מידי. אני לא מצטער על אף מילה שאמרתי לה, רק פוחד לאבד אותה בגללה.

"למה אתה חושב שאתה מפחיד אותי אמיר?" היא שואלת.

"אני חשוף בפניך רוז. אני עצמי לא מכיר את ההרגשה זהו. גם אותי זה מפחיד," אני עונה לה.

"איך אומרים אהוב שלי בשפתך אמיר?" היא שואלת.

"יש כל כך הרבה ביטויים לאהבה בשפתי. החיים שלי, הלב שלי, האור בעיני .ואת רוז, כל אלה" אני עונה לה וצוחק. "אני חושב שאני צריך לבדוק בתעודות שלי שזה אני שמדבר אליך. איש לא יאמין אם ישמע את השיחה הזו, אבל אלה הדברים הכי אמיתיים שאמרתי אי פעם."

"אני מניחה שאצטרך להתחיל ללמוד ערבית, כדי לבחור איך לפנות אליך מיי לאב" היא עונה לי, "את העושה עבודה טובה. אני כבר בדרך להיות שבויה בקסמיך."