תבורכנה ידייך D1 15.11.2017

אני מביט מסביבי. כל המעמד הזה הזוי בעיני. ככל שעבדתי קשה יותר מירל ביקשה יותר. אני תוהה לעצמי להיכן נעלמה הנערה המתוקה והצנועה שנשאתי לאשה. לא הייתי מעלה בדעתי שהיא תגדל להיות כזו מפלצת.

היא נכנסת לאולם בית המשפט, נעולה בנעלי סטילטו מנומרים, עם חצאית שלא הייתה מביישת נערת ליווי וטון של שרשראות זהב וטבעות. הכל נרכש מחשבון הבנק שלי וגרם לצמצומו. כך היא חושבת. אין לה מושג שכאשר קלטתי אותה, התנהלתי בכמה חשבונות מקבילים, שבהם אין לה כל יד ורגל.

אני מסתכל עליה ולא מרגיש דבר, אפילו לא טיפת שנאה, כלום.

דבר אחד אני יודע. אני על הבנים שלי לא אוותר.

קשה לומר שהכל התנהל בינינו על מי מנוחות. כי הרי פרצופה האמיתי נגלה לי כבר כשרק נכנסה להריון עם נייט, וגרמה לי לשאת אותה לאישה. לא התפלאתי כשמהרה שוב להיכנס להריון תוך כמה חודשים. "כדי לקשור אותך וכל מה ששלך אלי," היא אמרה לי ברשעות.

כשנפטרה סבתא דורה והורישה לי את החווה, הבעתי בפניה את רצוני לעזוב הכל ולעבור לכפר. "אתה מוזמן לעשות כרצונך," היא אמרה לי, "אני את העיר לא עוזבת."

זו אינה הסיבה לכך שאנחנו מתדיינים כאן היום. היא חושבת שאיני יודע שהיא הולכת עם גברים אחרים. זה לא היה מזיז לי אלמליא ניכרה השפעה על הבנים .עכשיו אני כאן כדאי להלחם עליהם. אני לא משאיר אותם איתה.

היא מתיישבת עם פרקליטה ולידה גבר צעיר, עטוי שרשרת זהב כבדה, וחליפה יקרה. "כמה טיפשי מצידה," אני חושב.

דקה אחרי אני שומע את פרקליטה לוחש לה: "השתגעת? בשביל מה הבאת אותו לפה?"

"הוא איתי," היא אומרת בקול רם בכוונה שאשמע.

"מטומטמת," פולט לעצמו הפרקליט.

אהבתם את הסיפור? להמשך לחץ על הקישור:

http://www.amour.co.il/amour-media-story-254293