שיחות D1 20.7.2017

**היא**‏

אני כל כך מתרגשת כאשר אני נפרדת מנירית. לראות את הילדה הזו מלאת חיים וחיוכים, ולדעת שיש לי חלק ‏בהבראה שלה גורם לי אושר גדול. אני שולחת אותה לדרכה בלב שלם, מתוך ידיעה שהיא תהיה בסדר.‏

עוד רגע "היא" תכנס לכאן. אני מנסה למשוך את הרגע שלפני כמה שאני יכולה. אני הולכת לשרותים ‏להתרוקן ולתקן את האיפור שלי (אין צורך הוא מושלם היום, כרגיל). אני הולכת להכין לי כוס תה. משום ‏מה (נו באמת) הגרון שלי יבש. ‏

‏"אולי יש במקרה לימון?" אני שואלת את לימור המזכירה שלי.‏

‏"מצטערת. אין," היא עונה לי, "שארד לקנות לך?"‏

‏"אין צורך אני עונה." אני יודעת ששום לימון לא יוכל להעביר לי את הגוש שעומד לי בגרון כעת. אני ‏מכריחה את עצמי לעטות חיוך רחב על פני (לא מפתה, חיוך נחמד), ונכנסת חזרה לחדר לחכות "לה".‏

אהבתם את הסיפור? להמשך לחץ על הקישור:

http://www.amour.co.il/amour-media-story-253555