סתיו D1 21.10.2017

אחרית דבר

היא יושבת במשרדה בקומה הארבעים ומביטה מבעד לחלון הגדול על עלי השלכת האדומים. שלווה גדולה אופפת אותה. אם בימים רחוקים הייתה מתמלאת עצבות למראה השמים האפורים, היא כבר לא שם. היא מלטפת את בטנה התופחת. "כשיבוא האביב," היא לוחשת לה, "ילבלבו שוב העצים בתצוגה מרהיבה ויקשטו את העולם לכבוד בואך, ילדה קטנה שלי."

וכך זה התחיל..

הימים ראשית ימי הקיץ. מילי אוספת את חפציה, מכניסה אותם לתוך קרטון שהביאה מביתה. היא מביטה סביבה על המשרד ששמש אותה כביתה השני בשנה האחרונה. לפני יומיים הסתיים הפרויקט הגדול שלשם כך שכרו את שרותיה. אמנם ההצעה שהונחה על שולחנה הייתה נדיבה ביותר, אבל מילי הייתה זקוקה לחופש. העבודה המאומצת סביב השעון, ללא יום חופש אחד, גבתה את המחיר. היא מעטה להיפגש עם חברותיה, שלא לדבר עם גברים. לפני שנה נפרדה מנדב, ומאז לא הייתה לה זוגיות.

"תיהני מהחופש בארץ," אומרת לה קרלה שנפרדת ממנה בדמעות, "ואל תשכחי לקחת קרם שיזוף. כמו שאני מכירה אותך את תבלי את רוב ימיך על שפת הים."

"אני כבר לא יכולה לחכות," עונה לה מילי, "את כבר מכירה איתי כל כך טוב. אמא שלי הייתה המומה כשראתה כמה זוגות בגדי ים ארזתי."

מילי מניחה את הקרטון עם חפציה על הדלפק בקבלה, וניגשת להיפרד מעומר מנהל בית התוכנה.

"מקומך מובטח לך מתי שתחזרי," אומר לה עומר, "אני מודה שקשה לי להצטרף לברכות. אני עצוב שאת עוזבת, אבל מבין את הצורך שלך בחופש. אני אחכה לך." באופן מפתיע הוא קם מכיסאו, עוקף את שולחנו ומחבק אותה.

מילי המומה מהמחווה הזה. לו רק ידע מה היא מרגישה כלפיו. אבל היא מתעשתת ואומרת לו: "תודה, עוד אשוב."

אהבתם את הסיפור? להמשך לחץ על הקישור:

http://www.amour.co.il/amour-media-story-254128