מפגש מקרי D1 6.12.2017

"נלי סמואל את בסדר? יש משהו שאת לא מספרת לי?" שואלת בדאגה סוזן.

"הכל מעולה," עונה לה נלי בחיוך.

"משהו פה לא בסדר. אני חושבת שאת מתחזה," עונה לה סוזן. נלי מסתכלת עליה בתמיהה. "שאת תקני רק שמלה אחת? ומה עם עוד כמה חולצות לבנות וכמה שחורות, כי כאלה אין לך?"

"ראשית קניתי שלוש שמלות," עונה נלי, "שנית בתור אחת שחופרת לי בארון הבגדים באופן קבוע את יודעת שיש לי די והותר."

"אני מסכימה שיש לך מלא בגדים," עונה סוזן, "וכמו שאמרת אני נהנית מהם לא פחות. אבל... אבל זו לא את. מאז שאנחנו יוצאות למסעות קניות משותפים מעולם לא ראיתי אותך יוצאת עם פחות משש שקיות."

"את עצמך אמרת שאני מכורה לקניות," עונה לה נלי בחיוך, "אז הנה נגמלתי. ובכלל, מה עזרו לי כל הקניות האלה אם בגיל עשרים ושבע אני כמעט שנה גרושה?"

הן יורדות לחניה ועומדות להפרד. "רגע," אומרת נלי, "אני רוצה שתראי משהו." היא פותחת את תא המטען בלקסוס המפואר שלה ומראה לסוזן שהוא מלא שקיות זבל שחורות. "כל זה בגדים שאני תורמת מחר לבזאר של חג המולד."

"עכשיו את ממש מדאיגה אותי," עונה לה סוזן, "את בטוחה שאת לא מוכרת אותם? נלי תאמרי לי את האמת את זקוקה לכסף?"

"אני אתעלם מהשאלה שלך, ואת תשכחי ששאלת אותה," עונה לה נלי, "שמעת פעם על נתינה מהלב, נתינה ללא תמורה? כדאי לך לנסות את זה פעם, זה יגרום לך אושר גדול," היא שותקת לרגע. כיוון שסוזן שותקת היא ממשיכה: "אולי את צריכה שאראה לך את חשבון הבנק שלי? אני מנהלת את בית הספר לבלט בין הגדולים בעולם ואת חושבת שאין לי כסף?"

אהבתם את הסיפור? להמשך לחץ על הקישור:

http://www.amour.co.il/amour-media-story-254435