מבחן הפרות D1 15.11.2017

"אני לא מאמין איזה כבישים מחורבנים יש פה," אני רוטן וחושב על צמיגי הטויו החדשים שלי. "אתם מאמינים שעברנו שבע תאונות שרשרת בפחות מחמישים מייל?" אני שואל את טימותי ואנדי.

אני מעיף מבט על השעון ורואה שאנחנו באחור מטורף. "נראה לי שנצטרך לחפש מקום לישון בו הלילה," אני אומר ומנסה להבין האם באמת מכשיר הניווט צודק ואין ירידה מהכביש המהיר עוד מרחק רב.

אני מיואש מכל הנסיעה הזו ומקלל את העולם ואשתו. כמובן שלא בקול רם, כי זה לא מה שאנשים בסביבתי עושים.

לשמחתי, אחרי שלושים מייל מופיע השלט, "מפגש הבוקרים" קפה, בר, מסעדה, מלון דרכים.

אני נוסע לפי השילוט ומוצא עצמי במגרש חניה, אם כך אפשר לקרוא למגרש המאובק, אבל הנוף שלו מדהים. המלון שוכן לחוף אגם ונראה כאילו לקוח מתוך גלויה. המבנה עצמו נראה כאילו הוא לקוח מסרט של המערב הפרוע, בניגוד אליו הטנדרים הנוצצים משנת ייצור אחרונה, והמאובזרים לגמרי, חונים אחד ליד השני, בסדר מופתי. למרות שאני רואה בצד מתקן שמיועד לקשירת סוסים, אין אף סוס אחד בנמצא.

אני נכנס לקבלה ושואל אם יש חדר פנוי. אני שמח לראות שיש אפשרות לחדר פרטי לכל אחד משלושתנו, ומיד מבצע הזמנה. מייקל, פקיד הקבלה, הלבוש כמובן כמו בוקר, ממליץ לי לאכול במסעדה הצמודה.

אנחנו עולים לחדרים שלנו, מתרעננים ויורדים מיד למטה. המקום גדול מאד ומרווח, ואנחנו תופסים לנו שולחן ליד החלון המשקיף על האגם. אנחנו מזמינים לנו בירות ומעיינים בתפריט האוכל.

תוך זמן לא רב מתחילים לזרום למקום אנשים, כולם לבושים בג'ינס, חולצה משובצת וכובע בוקרים. "הזוי," אני פולט, "כולם לבושים בתלבושת אחידה, כנראה שיש כאן רק חנות כל-בו אחת," אני מגחך ומותח את חליפת המיו מילאן היוקרתית שלי. "אני מרגיש כמו חייזר ביניהם," אני אומר לטימותי.

אהבתם את הסיפור? להמשך לחץ על הקישור:

http://www.amour.co.il/amour-media-story-254286