טעם הבגידה B1 19.7.2018

הוא מרגיש שהוא חי על אוטומט. נכנס לבר לשטוף את היום מעליו. אורות מעומעמים, מוסיקה סוערת, צמא לשקט בנפשו.

מזמין משקה שישטוף לו את היום, שיקל עליו לנשום, שיעזור לו לשכוח. רוצה להשתכר לא לדעת מיהו, ולאן הוא ילך בסופו של יום.

לא רוצה לזכור את טעם הבגידה, לא רוצה לראות את מה שראה, רק רוצה שהכל יגמר, שיותר לא יכאב.

**

איאן מניח את הכוס הריקה על הדלפק. הטעם של המשקה הראשון עדיין לא זורם לו במחזור הדם, כאילו מתנגד לרצונו להשתכר. הוא מרים את ידו, מסמן עם האצבע "עוד אחד."

"לא בטוחה שזה רעיון טוב," הוא שומע קול של אשה מדבר אליו, "תן לזה לשקוע לך בגוף קודם."

"באמת?" הוא עונה לה בלעג, "ואת יודעת כי את מומחית?" "גם וגם," היא עונה לו מבקשת כוס בירה, לוקחת אותה וחוזרת לשבת עם חבריה. הוא תוהה למה התכוונה אבל עושה כעצתה ומחכה. הוא יושב עם עיניים עצומות ומתחיל להרגיש לאט את ההשפעה של האלכוהול על גופו. השרירים שלו מתחילים קצת להשתחרר. רק אז הוא מתחיל ללגום מהכוס שלפניו. הפעם הוא הוא אינו מרוקן את כל הכוס לתוכו אלא שותה מעט ומפסיק.

הוא שומע את קול צחוקה מהשולחן הפינתי. החברים שמסביבה כולם מדברים בשקט וכמה שהוא מתאמץ אינו יכול להבין מילה.

הוא אינו שם לב שגם עיניו של הברמן נעוצות בשולחן ההוא ובעיקר בה. "היא זאבה פראית. איש לא הצליח לביית אותה." הוא אומר לאיאן.

"ולמה בדיוק אתה חושב שזה מעניין אותי?" אומר איאן.

"אתה צוחק עלי?" הוא עונה לו, "זה הרי ברור."

איאן חושב על המילים שנאמרות לו. "או שאני משתגע או שאינני מבין כבר מה מדברים אלי."

פתאום משום מקום קמה החבורה השקטה הזה, ומוסיקה מתחילה שוב לסחוף את הפאב. "חצי מליבי הוא בהוואנה," שרה קמילה קבלו. הוא תוהה מה פספס. מתי כל זה התחיל. ועיניו נמשכות אליה, אל הזאבה הפראית שבהחלט יודעת לרקוד. התנועות שלה מהלכות עליו קסם. הוא מחפש את המבט השמח בעיניה, חושב אולי תדבק גם בו מעט מהשמחה. הוא נעצב כשהוא מבין שזה רק הגוף שלה רוקד. העצב שלה בעיניים כל כך עמוק.

הוא חושב על אשתו קמילה. כמה הוקסם ממנה כשראה אותה לראשונה במשרדו. אמנם ברור היה לו שהיא עושה הכל כדי לתפוס את תשומת ליבו כגבר, אבל לא היה אכפת לו. הוא סקר ללא בושה את גופה, היה מודע לכל תנועה מכוונת שלה. הוא החליט לנצל את זה לטובתו ותוך זמן קצר היא היתה שלו.

ערב נשואיהם החתים אותה על הסכם ממון, נתן לה סכום נאה עבור כל שנה שתשאר אתו. אם יפעל מהר, יהיה צריך לשלם לה עבור שנה אחת בלבד. זה מה שעומד לנגד עיניו כעת בשעה שהוא מערה את הויסקי לתוכו.

שוב עיניו נמשכות לרחבת הריקודים לחפש את הזאבה. הוא לא רואה אותה. הוא מסתכל מסביב מחפש אותה בכל פינה.

"היא הלכה," אומר לו הברמן.

הוא מביט בו ושותק. כבר לא מנסה להכחיש שאותה הוא מחפש.

"איך שאתה נראה כעת," מוסיף הברמן, "היא לא בשבילך. היא בתקופה של חוסר מנוחה. אתה צריך מישהי שתרגיע אותך."

"תסביר לי אתה," אומר לו איאן, "מה שמך?"

"רוי," עונה לו הברמן.

"תסביר לי אתה רוי, איך מישהי יכולה להרגיע אותי כאשר אשתי בגדה בי עם החבר לשעבר שלה?"

"אני יודע מה ראיתי. והיה שם משהו במפגש בין העיניים שלכם. רק שזה לא הזמן לא שלה ולא שלך כעת."

"אתה צודק רוי," עונה איאן, "הדבר האחרון שאני צריך כזה זה להסתבך עם אשה. מה שיקרה הוא אחד מהשניים. או שאוציא עליה את כל תסכוליי, ולא, לאשה הזו זה לא מגיע, או שאתאהב בה בטרוף."

"ספר לי על אהבה מטורפת," אומר לו רוי, "זו בדיוק הסיבה שעליך להתרחק מהזאבה. היא אשה שמתאהבים בה בטרוף."

"והיא מסוכנת?" שואל איאן.

"לא מה פתאום. מי שיזכה בה יהיה מאושר. רק שעכשיו זה עדיין לא הזמן," אומר רוי.

"אתה חוזר ואומר שעכשיו זה לא הזמן," אומר איאן, "איך יודעים מתי?"

"אתה תדע כאשר טעם הבגידה כבר לא יהיה מר בפיך," אומר רוי.

"כשזה קורה לך, אתה חושב שרק לך מכל העולם זה קורה, נכון?" ספק שואל ספק אומר איאן.

"אני מבטיח לך שאם היא בגדה בך, זה פשוט טבוע בה. לפי איך שאתה נראה לא נראה לי שהייתם נשואים זמן רב," אומר רוי.

"פחות משנתיים," עונה לו איאן.

"מזלך. לקק את פצעיך ותמשיך בחייך. אני לא מקל ראש בהרגשה של גבר נבגד. גם לא של אשה," אומר רוי.

"אני אשמע בעצתה של הזאבה. אמנם רציתי לטבוע באוקיינוס של אלכוהול אבל אני מבין כבר שזה לא הפתרון. אני אפרוש הביתה. לפחות דבר אחד אני בטוח. לבית שלי היא כבר לא תחזור."

**

"אני לא מאמינה שבגלל זה קראת לי באחת עשרה בלילה," אומר מאיה, "כאשר התקשרת הייתי באמצע בילוי עם חברי בפאב. אם הייתי יודעת שזה מה שאתה מבקש לא הייתי מגיעה לכאן. למשרד שלי יש שעות עבודה מוגדרות."

"אפשר לחשוב שאת עובדת בחינם. את רוצה לסחוט ממני יותר כסף?" אומר מר שפיגל.

"לסחוט ממך? לא מצאת מילה יותר מדויקת כדי לתאר את מה אתה מרגיש? אתה מוזמן לעבוד עם משרד אחר," אומרת לו מאיה.

"את חוצפנית!" הוא עונה לה, "אני מתקשר מיד לבוס שלך," אומר מר שפיגל.

"אתה מוזמן," אומרת מאיה, "אני בספק אם הוא יענה, אבל תנסה. בכל מקרה אני סיימתי כאן. לילה טוב," אומרת מאיה ויוצאת מביתו של מר שפיגל.

השעה מתקרבת לחצות והיא יודעת שאין טעם שתחזור לפאב. "דווקא היום מכל הימים זה היה חייב לקרות," היא חושבת לעצמה. "פעם ראשונה מאז שזה קרה אני מסתכלת על גבר בעיניים ורואה את הכאב שלי בו. אבל כנראה ששום דבר לא היה צריך לקרות."

מאיה חוזרת הביתה. היא מתקשה לישון ולכן ממלאת את המים באמבטיה, שופכת לתוכה מלחים בריח לוונדר שירגיעו את גופה הכואב. היא מתפשטת ונוגעת באצבעות רגלים במים לבדוק שהם לא חמים מידי כפי שקורה לה לפעמים. רק אז היא גולשת כולה לתוכה. היא לוקחת את הסבון שופכת ממנו לתוך המים, יוצרת קצף על ידי שהיא תנועות סיבוביות המים. האור מפריע לה בעיניים לכן היא יוצאת ממנה, כולה רטובה. הרצפה מתמלאת במים, אבל לא אכפת לה. היא מוציאה מהמגירה מצית, מדליקה את הנרות שמונחים על המדרגה המובילה לתוך האמבטיה וניגשת לכבות את האור. היא הולכת בזהירות, כדי שלא תחליק ולא שוכחת להביא איתה מגבת.

עכשיו היא יכולה להתמסר לחמימות של המים. היא משחק בידיה בהיסח הדעת בבועות הסבות, אוספת אותן בכפות ידיה ונושפת בהן והן מתפזרות באוויר.

לו היה זה סוף השבוע כוס שמפניה היתה משלימה את האווירה, אבל מחר יום עבודה והיא צריכה להיות מרוכזת במידת האפשר.

מאז שמקס בגד בה לילותיה לא רגועים. היא מתקשה להירדם, כל כך מתגעגעת לשינה של ביחד.

היא עוצמת עיניה ומתעוררת כאשר המים כבר קרים. היא ממהרת לצאת מהאמבטיה, מתנגבת ונשכבת על המיטה כמו שהיא ונרדמת מיד. בחלומה היא רואה את הגבר ההוא מהפאב ועיניו העצובות. בחלומה היא מנחמת אותו שהזמן ישכיח ממנו את הכאב. כאשר היא מתעוררת בבוקר, כל מה שחלמה נשכח ממנה.

מאיה מגרשת את קורי השינה ממנה ומביטה בגופה הערום. היא מתחילה להיזכר מה שקרה אמש. "יום חדש היום," היא אומרת לעצמה והולכת להפעיל את מכונת הקפה. היא שמה שתי פרוסות לחם במצנם, ומוציאה מהמקרר את גבינת השמנת. "כי זה מה שבא לי היום," היא אומרת לעצמה.

מבט מהיר ביומן האלקטרוני שלה מראה שאין לה משהו מיוחד לבוקר זה, מה שאומר שכנראה יהיה לה בוקר שקט.

הבוקר השקט הופך לעסוק מאד מאחר ועורכת הדין נורה פורטלנד מבקשת את עזרתה בדוחות כספיים אישיים שלה. היא מניחה על שולחנה שקית קניות מפלסטיק מלאה בקבלות מקומטות. "את חייבת להציל אותי מאיה," היא אומרת, "רואה החשבון מנדנד לי כבר שבוע. הדוח חייב להיות מוכן היום."

מאיה לא אומרת לה כלום. בסופו של דבר היא אשתו של הבוס שלה ושותפתו, מה שהופך אותה גם לבוסית שלה.

"אל תעבירי לי שיחות," היא מבקשת מלוסי. היא צריכה שקט כדי להתרכז במספרים. הרי איננה מתעסקת בזה באופן שוטף, אין זה המקצוע שלה. קרה שנורה ראתה אותה מכינה את הדוחות של עצמה ומאז לעיתים היא נעזרת בה, אך מעולם לא בכמות כזו עצומה של חומר.

אחרי כמה שעות של עבודה מתקשרת מאיה בטלפון הפנימי לנורה ומבקשת שתכנס אליה. "את מעמידה אותי במצב מאד לא נעים," היא אומרת לנורה מיד עם היכנסה.

"אני הבוסית שלך למקרה ששכחת," היא עונה לה מיד.

"לא שכחתי. גם לא שכחתי שאת אשתו של הבוס שלי.," עונה לה מאיה.

"אם כך מה הבעיה?" היא שואלת אותה חסרת סבלנות.

"הבעיה היא שהקבלות מלמדות אותי דבר או שניים על חיי היום יום שלך ומגלות לי דברים שאיני צריכה לדעת עליך," אומרת מאיה.

"כמו למשל? כמה לנז'רי אני קונה?" היא שואלת בלעג.

"על כמה פעמים בשבוע את מבלה עם המאהב שלך," יורה לעברה מאיה בלי פחד. היא מאד כועסת עליה על ההתנהגות שלה. זה מעלה בפיה את טעם הבגידה של מקס בה.

"אני לא מבינה על מה את מדברת," מיתממת נורה.

"באמת נורה," אומרת מאיה, "אל תמעיט בערכי. הרי כל היום אני מתעסקת בחקירות, נפגשת עם חוקרים פרטיים. כל הסימנים מוכרים לי. אל תזלזלי באינטליגנציה שלי בבקשה."

"מה בדיוק את מתכוננת לעשות עם המידע הזה?" שואלת אותה נורה.

"אני?" עונה לה מאיה.

"אני מבינה שאת מנסה לסחוט אותי? כמה את רוצה," אומרת נורה.

"מה יש לכולם שחושבים שאני מנסה לסחוט אותם. אין לי צורך בכסף שלך. אני מתפרנסת יפה מאד. אני רק חושבת שאת לא צריכה לשים אותי במקום הזה. הנה לך הדוחות שלך. אני מבטיחה שלא אומר דבר, רק מבקשת שזו תהיה הפעם האחרונה שאת מבקשת ממני," אומרת מאיה.

כשנורה יוצאת, קמה מאיה ויוצאת מחדרה. "אני יוצאת לקנות לי קפה בבית הקפה בפינת הרחוב," היא אומרת ללוסי.

"אני יכולה להכין לך קפה כאן," מתנדבת לוסי. היא איננה קולטת את הסערה העצומה בה שרויה מאיה.

"תודה לוסי, בא לי מאפה טרי. אני אחזור בהקדם, להביא לך משהו?"

"תודה אני בסדר," עונה לוסי ועונה לטלפון שמצלצל.

מאיה בוחרת לרדת במדרגות ולא במעלית. היא זקוקה לאוויר.

באותה זמן בדיוק עולים דניאל פורטלנד והלקוח שלו למשרד. כיוון שהם משתמשים במעלית נמנעה ממאיה המפגש איתם.

**

"נתחיל מזה שאתה צריך לגבש לעצמך מה אתה רוצה," אומר דניאל ללקוח שלו, "ואני לא מדבר על כך שאתה רוצה להתגרש. השאלה כמה אתה מוכן לשלם על כך."

"הרי כל המסמכים בידך. החוזה הכל," עונה לו הלקוח.

"כמה שאתה תמים ידידי. זה מה שתשלם בסופו של דבר אם תלך להליך הרגיל ומייגע של דיונים על גבי דיונים, דחיות מכוונות והוצאות גדולות של שכר הטרחה שלי," עונה לו דניאל. "יש לך שליטה על הוצאות כרטיסי האשראי שלה?"

"כן, יש לה כרטיס משלים מהחשבון שלי. הרי הפסיקה לעבוד מאז שהתחתנו," הוא עונה לו.

"אם כך אני מבקש שתביא לי כמה שיותר מהם," אומר דניאל, "יש לי מישהי שיודעת להוציא את המירב מהדוחות האלה."

"נקישה נשמעת על הדלת והיא נפתחת. "אני יוצאת לפגישה," אומרת נורה ואינה מעזה להשיר מבט לעבר דניאל.

"לא מוקדם לארוחת צהריים?" שואל דניאל.

"לא..לא אמרתי דבר על ארוחת צהריים," מגמגמת נורה.

"צודקת," אומר דניאל, "פעם הבאה תאמרי למי שאת מזמינה אצלו שולחן אינטימי בפינה, שלא עם בעלך את נפגשת. התקשרו לשאול משהו בקשר להזמנה של היין. לא ידעתי מה הוא מעדיף אז תאלצי להתקשר אליהם בעצמך."

נורה עומדת לרגע המומה ולא יודעת איך להגיב. היא חששה שמאיה תספר לדניאל מה שנתגלה לה ולבסוף זו היא בחוסר זהירותה שהפילה את עצמה.

"אני בפגישה כעת," אומר לה לבסוף דניאל, "אני מבקש שלא תפריעי לנו."

שתיקה עומדת בחדר עם יציאתה של נורה. "אתה מבין .מסתבר שאתה לא לבד בעסק הזה. איזו דרך לגלות שאשתך בוגדת בך. אבל בוא נחזור לענייניך," אומר דניאל ומחייג בטלפון הפנימי לחדרה של מאיה.

הטלפון מצלצל ואין תשובה ולכן הוא מתקשר ללוסי. "את יודעת היכן מאיה?"

"מאיה יצאה לבית הקפה לכמה דקות," היא אומרת, "והנה ,בשנייה זו נכנסה חזרה."

"תשאלי אותה אם היא פנויה.," מבקש דניאל.

"מאיה, דניאל שואל אם יש לך זמן כעת," פונה לוסי למאיה.

"אני במשרדי אם הוא זקוק למשהו," אומרת מאיה.

היא נכנסת למשרדה, מניחה את תיקה על הארונית ונעמדת ליד החלון. היא לוגמת מהקפה החם ונוגסת נגיסות קטנות בקרואסון הממולא שוקולד. "מאיה אני רוצה שתכירי לקוח שלנו, חבר טוב שלי."

מאיה מנגבת בכף ידה את פיה ומסתובבת. היא מושיטה ידה. "נעים מאד אני מאיה."

היא מרימה עיניה ועיניה מתקבעות בעיניו.

"שמי איאן," הוא אומר לה בשקט ועיניו לא סרות מעיניה.

הם עומדים דקה ארוכה ידה בידו. לבסוף מושכת ממנו מאיה את ידה.

"שב איאן וספר לי במה אני יכולה לעזור לך," אומר מאיה.

"אני רוצה להתגרש," עונה איאן.

"זה ברור, בשביל זה אתה כאן. השאלה באיזו דרך אתה בוחר. האם אתה רוצה פרידה מהירה ולשם כך תצטרך לוותר על דברים. אתה יכול לבחור בגישור או בהליך הארוך דרך בית משפט. זו החלטה שלך ומשם נתחיל."

"היא חתמה על הסכם ממון. אני לא מבין מה הבעיה," אומר איאן בכעס.

"אין קיצורי דרך. גישור או בית משפט?" היא עונה לו.

"אין מה לגשר. אני אשלם לה על השנה שהיתה איתי. את השנה השנייה לא סיימה. היא היתה צריכה לחשוב לפני שבגדה בי," הוא עונה לה חסר סבלנות.

"בואו תספר לי איך הכרתם," אומרת מאיה.

"מה את פסיכולוגית? היה משהו שגרם לנו להתחתן מה זה משנה כעת. כבר אין בינינו כלום," הוא עונה.

"אם כך אין לך בעיה להראות את כל הכביסה המלוכלכת שלה בבית משפט. אני מבקשת שתשיג לי את דוחות כרטיס האשראי שלך. יש לך אפשרות להביא לי אותם?" שואלת מאיה.

"אני לא מבין מה אתם מנסים להשיג," רוטן איאן.

"אתה רוצה מלחמה ואנחנו כאן להלחם בשבילך. אין לנו שום רגשות לאשתך. אם צריך נלכלכך אותה בבית משפט כמה שיותר. כל דבר שמפריע לך בה תעלה על הכתב ותשלח לי הודעות. זה יכול להיות כביסה מלוכלכת שלה שהיא זורקת ליד המיטה, העובדה שהיא לא מתרחצת. יש לכם כלב? אולי היא נראית לך יותר מידי אינטימית איתו על חשבונך?"

"עכשיו אני מבין למה שונאים אתכם, את עורכי הדין לעניניי גירושין. אתם לא רואים שום דבר בעיניים. דורסים ומתעשרים על חשבוננו."

"האמת שאני מרגישה כמוך ולכן אינני עורכת דין לעניני גירושין," עונה לו מאיה.

"מה?!" מסתכל עליה איאן בחוסר אימון, "אז מה את בכלל מדברת איתי על הגירושין שלי?"

"אתה חבר של דניאל, הבוס שלי. זוהי הסיבה היחידה," עונה מאיה, "אבל כנראה שאני לא למתאימה לטפל בתיק שלך."

היא קמה, "מאחלת לך בהצלחה," היא אומרת.

היא ניגשת לחלון ושוב מסתכלת מבעדו על המבנים הגבוהים שמולה. השמש משתקפת בהם והיא נאלצת לעצום את עיניה כדי שלא תסתנוור. כאשר היא מסתובבת חזרה המשרד שלה שוב ריק.

"אני נחנקת פה היום," היא אומרת ללוסי, "אני חייבת לצאת מכאן. אין לי פגישות יותר. אלך לקפה הפינתי לשבת על הדוחות של דה לוקאס."

**

"הנה הזאבה פה," אומר רוי לאיאן שיושב על הבר, "היא תמיד באה כאשר הלהקה באה לנגן. היא אוהבת לשיר ולרקוד."

"כן," אומר איאן ועינו נעוצה בכוס המשקה.

הוא מרגיש יד נוגעת בכתפו. "תרקוד איתי?" הוא שומע את קולה של מאיה.

הוא מושך בכתפיו. "תודה, אבל לא מתחשק לי לרקוד."

"אם כך קח את הכוס שלך ונצא החוצה לפטיו," היא אומרת לו, "רוי אני יכולה לקבל כוס מים קרים?"

הוא הולך אחריה בחוסר רצון החוצה רק כדי לא לעורר סצינה בפאב.

"תקשיבי," הוא אומר, אבל מאיה מניחה את ידה על פיו ומשתיקה אותו.

"הסיבה שרציתי לעזור לך היא בגלל שאני מבינה בדיוק איפה אתה עומד כרגע. אני יודעת שתקפתי את הנושא אבל כך פועלים עורכי הדין שמתעסקים בגירושין. נעים זה אף פעם לא יכול להיות.בא לי להיכנס בה על מה שעשתה לך. אני מכירה את המבט הזה בעיניים שלך. זה היה המבט שלי בשעה שגיליתי את דבר בגידתו. רציתי להטביע את עצמי בשתייה. אפילו ניסיתי להשתכר. אבל רוי עצר אותי, בדיוק כמו שאני ניסיתי לעצור אותך בלילה ההוא שנפגשנו." "גם היום העיניים שלך עצובות," הוא עונה לה ומלטף את לחיה.

היא מביטה בו, מאשרת את מה שאמר. "הקרב בינינו היה כואב מאד. ניסיתי לגשר, ויתרתי על הכל, אבל הוא רצה לראות אותי נשברת כיוון שלא הצליח לגרום לי להתחנן לפניו שיחזור, ולא הסכמתי לסלוח לו. ידעתי שאני חייבת לחתוך לפני שיהיו לנו ילדים. היתה לי הפלה לפני שקרה מה שקרה. כל כך רציתי משפחה."

"אז בעצם את לא זאבה פראית?" הוא אומר ומחייך אליה.

"רציתי שיחשבו כך כדי שלא יתקרבו אליי. אני לא יודעת מה יש בך שגורם לי כך להיפתח בפניך," היא אומרת.

"אולי כי את מה שאני זקוק לו ואני מה שאת זקוקה לו. ומי יודע אולי יהיה לנו יחד גורי זאבים משובחים. כדי שזה יקרה תקבעי לי גישור ואתן לה מה שתרצה רק כדי להשתחרר ממנה. כי נראה לי שאליך אני כבר נקשרתי." "זה מאד משמח אותי שאתה בוחר בגישור. וגם כל מה שאמרת חוץ מזה," היא אומרת ומניחה את ראשה על כתפו.

"קר לך זאבה מתוקה שלי," הוא אומר מוריד את הז'קט שלו ועוטף בו את שניהם .

בר אבידן ©

מאמינה באהבה

כל הזכויות שמורות