חולצתו הלבנה D1 4.12.2017

הכתם על צווארון החולצה לא השאיר הרבה מקום לדמיון. האשה שהיה איתה משתמשת בבושם שלא לטעמי, אבל זה לא העניין. השפתון שמרחה על שפתיה אמש היה סגול. אני לא רוצה לחשוב היכן עוד היו שפתיה על גופו של בעלי.

אז זהו, שהוא לא בדיוק בעלי. מעולם לא נישאנו. זה פשוט לא יצא. השנים עברו, ולשנינו היה נוח במערכת הזוגית הזו. עם השנים נולדו לנו שלושה ילדים, שני בנים ובת. מעולם לא הזכרנו יותר את העובדה שאנחנו לא נשואים, ואני הוספתי את שם משפחתו לשם נעורי.

עכשיו אני יושבת על מיטתנו המשותפת עם החולצה הלבנה שלו וחותמת השפתון שלה ומחכה לו שיגיע. אני לוקחת בחשבון שגם היום יגיע לפנות בוקר. אני מביטה על השעון ורואה שכבר אחרי חצות. אני מרגישה שעיני נעצמות, אמנם אני לא לבושה לגמרי, אבל לא איכפת לי. אני שוקעת בשינה עמוקה.

אני לא יודעת מתי הוא חזר. לא הרגשתי את כובד גופו בשעה שנשכב על המיטה כיוון שיש לנו מיטה מכווננת והמזרונים שלנו נפרדים. מתוך שינה אני מסתובבת אליו וחופנת בידי את איברו. הוא מתחיל לגנוח, מעודד אותי שאחזק את ידי סביבו ולוחש לי: "אני רוצה אותך בטרוף."

רק אז אני קולטת מה קורה, מושכת את ידי ואומרת לו: "לא יהיה."

"מאמי, מה קורה לך? זה אני. ואני חושק בך בטרוף," לוחש לי אסף.

"ממתי אני מאמי?" אני אומרת בכעס ומתיישבת. "אתה לגמרי מתבלבל, אני לא המאמי עם השפתון הסגול."

אסף מתיישב ומסתכל עלי בשתיקה.

אהבתם את הסיפור? להמשך לחץ על הקישור:

http://www.amour.co.il/amour-media-story-254425