זר שושן צחור D1 28.12.2017

אני מרימה את רגל ימין על הבר בסטודיו ומותחת אותה. אחרי שבע שעות של חזרות ללא הפסקה אין לי חשק להביט בראי ולראות איך אני נראית. למרות ששיערי אסוף לאחור ומהודק עם סיכות, בורח לי תלתל סורר ונידבק לי על לחי. אני מותשת, רעבה ומרגישה את שביל הזיעה המטייל מעורפי לכיוון מטה.

אני שומעת את הבנות מתלחששות, אבל אין לי עניין לשמוע על מה הן מדברות. כבר למדתי שאני נושא לרכילות. אדריאן שרוקד איתי סולו אוהב בנים ולכן אין חשש שיקרה בינינו משהו. לעומת זאת מרק אוהב בנות ובעיקר אותי, וחיצי קנאתו הבוערת ננעצים בי עם כל מגע של אדריאן בגופי. כבר נמאס לי שמדברים עליהם ועלי. אני מרימה לרגע את עיני ורואה שמבטיהן דווקא מופנות לכיוון אחר.

"בנות," אומר המורה שלנו קטיה, "אני מבקשת שתסתדרו בשורה. כמובן שגם אתם בנים. אני רוצה להכיר לכם את הפטרון החדש שלנו."

אני ממהרת להיכנס לשורה, וכאשר אני משירה את עיני איני יכולה להסתיר את הפתעתי. הפטרון שלנו, מעבר לעובדה שהוא מדהים ביופיו, הוא גבר צעיר. קשה לי להעריך את גילו. אני בת שמונה עשרה וכולם נראים לי מבוגרים. בכל זאת אני מעריכה את גילו של הפטרון החדש בפחות משלושים.

אני רואה שהוא נועץ בי מבט ארוך מהמקובל. "הייתי רוצה להכיר אותם בשמם," הוא מבקש מקטיה .

"זו אלכס. היא הסולנית שלנו," מציגה אותי קטיה אחרונה. אני מעבירה את רגלי הימנית מאחורי השמאלית וקדה קידה קלה בפניו.

אהבתם את הסיפור? להמשך לחץ על הקישור:

http://www.amour.co.il/amour-media-story-254684