זהו ביתנו D1 10.1.2018
- בר אבידן
- 1 ביוני 2018
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 25 בנוב׳ 2018
אני מסתכל על רצפות השיש הממורקות, על מנורת השנדלייר הגדולה הממוקמת מעל גרם המדרגות הרחב, המנורות המפיצות אור רך במבואה הגדולה של ביתי, וזיכרון היום הראשון בו דרכה בו כף רגלך צף ועולה. כמה התקשיתי להכיל את האושר הגדול שאשה כמוך נמצאת כאן לצידי.
** עשר שנים לפני **
אני יושב ומביט בסיפוק במספרים הירוקים שרצים על המסך. שוב אני נוכח כמה אני משופשף בתחום הזה של הבורסה בניו יורק. אני מושיט בהיסח הדעת את ידי לענות לנייד שמצלצל ללא הפסק.
"הי ג'רמי," אני עונה, "מה שלומך?"
"שון אתה חייב לבוא איתי היום לפתיחה של התערוכה במטרופוליטן," אומר לי ג'רמי.
"אני מתפלא עליך ג'רמי," אני עונה לו, "שכחת שיש משחק כדורסל? ממתי אתה מפסיד משחק?"
"יש מישהי שאני רוצה להכיר לך," אומר ג'רמי, "היא תהייה היום בפתיחה."
"ממתי אני צריך שיכירו לי נשים? אם אני מבין נכון יש מישהי שאתה מעוניין בה," אני אומר וצוחק.
אהבתם את הסיפור? להמשך לחץ על הקישור:
http://www.amour.co.il/amour-media-story-254776
コメント