ההבנה D1 2.3.2017

*אשלי- לפני שנתיים*‏

אני מביטה בארון בייאוש. מתלבטת מה ללבוש לראיון העבודה ‏בסקיוריטי מערכות מידע. חצי יום בליתי אמש בכל מדורי ‏הרכילות האפשריים, כדאי להבין מי הוא הגבר שהולך לראיין ‏אותי. ברור לי כבר שמה שאלבש, יותר חשוב ממה שכתוב ‏בקורות החיים שלי ונסיוני בעבודה. שיהיה ברור, אני מעוניינת ‏בעבודה כמובן, לא בבוס, אבל רציתי להיות מוכנה.‏

כמה לא מפתיע, שאני מתבקשת על ידי המזכירה לחכות. כאשר סוף סוף מגיע ‏זמני, אני קמה, מחליקה בידי על החצאית שתשב על גופי בצורה ‏מושלמת, ונותנת לה להוביל אותי לחדרו. אני רואה אותו ‏יושב ליד שולחן העבודה המרשים שלו, כיאה לזכר אלפא ‏שכמותו. הוא לא מרים את עיניו ואומר לי בקצרה "שבי". אני ‏מניחה את התיק שהכנתי עבורו, ובו כל מה שהוא צריך לדעת על ‏נסיוני המקצועי, כולל מכתבי המלצה.‏

כשהוא סוף סוף מואיל בטובו להרים עיניו, אני זוכה לתשומת ‏לב מדוקדקת. מנעלי גבוהות העקב ועד לסיכת הראש שאוספת ‏את שערי, מונעת ממנו להסתיר את עיני היפות. מבטו מבהיר לי ‏שהוא מרוצה ממה שהוא רואה. ברור לי שהוא לא יפתח את ‏התיק שהגשתי לו, כמו שברור לי שהתקבלתי לעבודה. ‏

להמשך לחץ על הקישור:

http://www.amour.co.il/amour-media-story-252607