top of page
  • Grey Instagram Icon
  • Grey Facebook Icon
  • Grey Twitter Icon

האחת D1 21.11.2017

  • תמונת הסופר/ת: בר אבידן
    בר אבידן
  • 31 במאי 2018
  • זמן קריאה 2 דקות

עודכן: 25 בנוב׳ 2018


יום לפני שנפטרה אימי קדרו השמים מעל ביתנו בצהרי היום.

"כבר לילה?" היא שאלה אותי.

"לא," עניתי לה רק שתיים וחצי בצהריים.

"תראי אותי, אני כבר כזו מבולבלת שלא מבדילה בין יום לבין לילה, " היא ענתה לי בצער.

"לא אמאל'ה," אמרתי לה, "עומד לרדת גשם." כשסיימתי את דברי, כאילו כדי לאשרם הבריק הברק, הרעים הרעם וגשם עז ניתך על הגג שמעל ראשנו. כך היה גם למחרת, בשעה שנפטרה לעת ערב.

הבוקר שאחריו היה קודר. אך בשעה שליווינו אותה למקום מנוחתה האחרונה, התבהרו השמים והפכו כחולים מאין כמותם, ומעלינו עפה להקה של ציפורים לבנות.

עד כאן זהו סיפורי האישי.


***


האחת


הגשם לא מפסיק לרדת. המגבים שלי עובדים כמו מטורפים, וגלגלי הג'יפ שלי מתיזים לכל עבר. כל זה כלום לעומת שטף הדיבור של מעין שלא סותמת את הפה. זה אחד הרגעים האלה שאני חושב שבמקום לפתח תוכנות חדשות, אני צריך להמציא שלט שישתיק אותה. לפעמים אני בכלל לא מכיר אותה וחושב לעצמי עד מתי?

אני מהרהר על יחסינו, בשעה שהיא ממשיכה לקדוח לי במוח. אני חושב שאם הייתי עונה על שאלון כזה האם אנחנו מתאימים, בוודאי הייתה יוצאת התאמה די מוחלטת. כל זאת כיוון שאני אענה מה שמצופה ממני לענות. עמוק בפנים אני משוכנע שחייבת להיות מישהי שתעשה אותי מאושר. אותי, לא רק אותה.

בשעה שאני מנתח ומגיע למסקנות, מעין עדיין מדברת השד יודע על מה. מרוב עצבים אני לוחץ על דוושת הגז, לא שם לב שאני נכנס לשלולית גדולה, והמים ניתזים לכל עבר.

אני ממשיך עוד כמה מטרים ורוצה לפנות שמאלה. באופן אוטומטי אני מביט במראת הצד שלי לאחור לראות שאין רכב אחרי. הרי איני יכול לראות דבר במראה הפנימית, למרות שהמגב עובד במלוא העוצמה. אני קולט דמות שעומדת ומנפנפת בידיה וצועקת לי משהו. אני עוצר את הרכב בחריקת בלמים, מכניס להילוך אחורי ונוסע לאחור עד אליה. אני יוצא החוצה, כאשר מוחי קודח מהפטפטת של מעין, כאילו דרוש לי תרוץ להימלט ממנה. אני לא עוצר אפילו רגע לחשוב שבחוץ גשם שוטף ואני לא לובש מעיל.

אני עומד מולה. "מה את רוצה?!,"אני צועק עליה, משחרר את כל התסכולים שלי על הזרה שעומדת מולי רטובה כולה. אני רואה שעיניה רטובות, ולא בטוח אם זה מהגשם או מדמעות.

"אתה יודע מה סבתא שלי אמרה לי?" היא שואלת.

אני כל כך נדהם שאני אומר לה בכעס: "מאיפה לי לדעת?"


אהבתם את הסיפור? להמשך לחץ על הקישור:

http://www.amour.co.il/amour-media-story-254359

Comments


סיפורים וחדשות

הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו את הסיפורים ישירות לתיבת הדואר שלכם

  • Grey Instagram Icon
  • Grey Facebook Icon
  • Grey Pinterest Icon
  • Grey Twitter Icon
  • Grey YouTube Icon

© 2016 כל הזכויות שמורות לבר אבידן

bottom of page