גאווה מטופשת D1 23.2.2017

*יותם*

"מכל הנשים בעולם, מכל מקומות הבילוי בעיר, דווקא לכאן היא היתה צריכה להגיע?" אני מסנן לעצמי. אני משתדל לא לנעוץ בה מבטים. היא לבושה ג'ינס צמוד וחולצה אדומה הדוקה שמבליטה את נכסיה המלאים. חזיית התחרה הלבנה שקניתי לה מבצבצת בלי בושה. היא נכנסת עם חברים וכמה גברברים מסתובבים לידה.  "למי מהם היא שייכת עכשיו?". על עיניה משקפי שמש שמונעות ממני לעקוב אחרי מבטה. אני מרגיש צביטה קטנה באזור הלב. פתאום אני מתגעגע לעינים היפות שלה, ודווקא אותן היא מסתירה. 

*שירה*

אין דבר שיותר משמח אותי מהעובדה שרגע לפני שיצאתי מהבית, חטפתי את משקפי השמש. לא ידעתי אז למה, עכשיו אני מבינה. אני רואה אותו בזוית עיני, משתדל שלא אראה איך הוא בוחן אותי. עיניו ננעלות על החזה שלי, או יותר נכון על החזיה שקנה לי. האם הוא מרוצה לראות שאני לובשת אותה? האם הוא מבין שאני רוצה אותו קרוב אלי? לעומת זאת יתכן שהוא כועס, כשהוא מדמיין שמישהו אחר יראה אותה. אני אוהבת לצרף גברים ליציאות שלנו, למקרה שאתקל בו. אני מקווה שעכשיו הוא תוהה מי מהם איתי.

להמשך לחץ על הקישור:

http://www.amour.co.il/amour-media-story-252517