אשה זרה D1 9.9.2017

*ג'ונתן*

אני עומד רגע ארוך שנראה לי כנצח, מול גופו חסר החיים של ריקו הקטן. מרגיש את הכישלון בכל תא בגופי. עוד בטרם החל הניתוח פסק ליבו של ריקו בן השמונה וכל מאמצינו להצילו לא הועילו. "סליחה," אני לוחש לו. "סליחה שלא הצלחתי להציל את חייך ילד יפה שכמותך," אני אומר ומכסה את גופו בסדין. אני מביט בכאב בצידנית המלאה בקרח, ובתוכה שוכן הלב שנתרם עבורו. "תטפלו בלב," אני אומר לצוות שלי ולוקח נשימה עמוקה. הרגע הקשה הזה שבו אני אמור לומר להורים שהילד האהוב שלהם איננו עוד, עוד לפני.

"אני אודיע להם," אומר לי עמיתי לעבודה שקולט את הסערה הגדולה על פני. "אני אטפל בכל, אתה יכול ללכת." אני מביט בו לרגע ברופא הצעיר שסייע לי בניתוח ומחליט שהוא יכול לעמוד במשימה. אני יוצא מהחדר, פושט את בגדי ורוחץ את ידיי. אני מוצא עצמי משפשף אותן שעה ארוכה , כאילו יש בכך למחוק את מה שקרה כאן הבוקר.

אני יודע שלא אצליח לישון, ומחליט ללכת לרוץ לאורך הטיילת. אני ניגש לרכב שלי, מוציא ממנו את התיק עם בגדי הספורט והולך להחליף בגדים. בדרך אני פוגש את מלאני האחות במחלקה שלי, ובפעם המי יודע מה היא מנסה בדיבורה המתחנחן לגרום לי להזמין אותה לקפה. היא יודע שאני נשוי, אבל גם יודעת שאינני מדבר על אשתי מעולם. יש שמועות על נשואינו, אבל מה שמוסכם על כולם הוא שאני מאד קנאי לחיי הפרטיים. יש סיבה לכך. הרי איש לא יבין זאת.

אהבתם את הסיפור? להמשך לחץ על הקישור:

http://www.amour.co.il/amour-media-story-253834