אנו נתאהב D1 15.10.2017

"אנו נתאהב כל כך עד כי נהיה חסרי מילים, בהושיטנו את היד כשנתראה שנית." פרנסיס ז'אם

הוא כל כך כועס עליה, שהוא עוזב את הבית בטריקת דלת וצועד במרץ לאורך השדרה. הוא אוחז את הז'קט ביד אחת, ואת תיקו בידו השנייה. מרוב שהוא כועס, הוא אינו טורח לסגור את חולצת הבד הכחולה שלו ולא את קשר העניבה. הכעס מבעבע בו כל כך שהוא ממשיך ללכת.

כיוון שתמיד הוא נוהג למשרדו מעולם לא עצר מסביבו. הוא מתפעל מהדשאים המטופחים, מהפריחה הצבעונית. "קצת מאוחר לתקופה זו," הוא חושב. הרי בסופו של דבר אוקטובר הוא חודש של סתיו. אבל מה הוא מבין בגינון. הרי בשביל זה יש לו גנן, כמו לכל דבר שהוא צריך לעשות. אפילו בשביל הכלב המטופש שהחברה שלו מתעקשת משום מה להחזיק.

"בוקר טוב מר גורדון," קורא לעברו אחד השכנים, שעובר לידו בנסיעה איטית עם המרצדס הלבנה שלו. הוא מניד ראשו חזרה. אין לו מושג מי זה. הוא בוחן את הרכב שעובר לידו ואומר לעצמו בסיפוק שהמרצדס שלו גדולה יותר.

"בוקר טוב מר גורדון," קורא לעברו בעל בית הקפה בפינה. גם לו הוא מניד בראשו, מנסה להיזכר אם אי פעם הסתכל עליו בשעה שישב ללגום קפה.

הוא מוצא עצמו בפתח המדרגות היורדות לרכבת התחתית. הוא מאמץ את מוחו. "מתי הייתה הפעם האחרונה שנסעתי בתחתית?" הוא יורד בהיסוס במדרגות המלוכלכות. ריח של אויר עומד מקבל את פניו והוא לא מתאפק ומעקם את פרצופו.

אהבתם את הסיפור? להמשך לחץ על הקישור:

http://www.amour.co.il/amour-media-story-254092