אוהב אותך B1 25.7.2018

**מייסי**

"קיוויתי לשמוע ממך את המילים: אני אוהב אותך. לקח לי זמן להבין שאני משלה את עצמי. לכן אינני רוצה שום קשר אתך יותר," אומרת מייסי.

"בשביל מה באת לפה בכלל אם ידעת שאת לא רוצה לשכב איתי," אומר לה טיילור בכעס.

"אני אשלם על החדר הלילה," אומרת מייסי ופונה ללכת.

"אין צורך. החדר הזה בבעלותי," הוא אומר לה.

"כמה לא מפתיע שתחזיק חדר לתענוגותיך," היא אומרת ופונה ללכת.

"מעולם לא הבטחתי לך דבר," הוא קורא אחריה.

"אתה צודק. זו רק הטיפשות שלי שחיפשה משהו עמוק יותר בקשר הזה," אומרת מייסי ויוצאת מהחדר. היא סוגרת את הדלת אחריה בשקט וממהרת לחמוק לחדר המדרגות. היא איננה רוצה שיהיה ולו סיכוי קלוש שהוא יצטרף אליה למעלית, למרות שהיא די בטוחה שישלוף לו מישהי אחרת במקומה. הרי לשם כך הוא מחזיק את החדר הזה.

"מי יודע," חושבת מייסי בשעה שהיא יורדת במרוצה במדרגות מהקומה העשרים של בית המלון, "אולי הוא בכלל נשוי? מעולם לא חשבתי על זה."

היא נכנסת לתוך הפארק. אמנם כבר לילה, אבל הפארק מואר כולו. אפילו יש כאן קבוצה שמשחקת כדור בסיס. היא מתיישבת על המדרגות וצופה בהם. "מי מהם חבר שלך?" שואלת בחורה צעירה שמתיישבת לידה.

"אף אחד מהם," עונה לה מייסי, "יש ביניהם בכלל רווקים?"

"ברור. חוץ מלו, זה השחור הגבוה, כולם רווקים. זה שמכה כעת הוא שלי. מת'יו," היא אומרת "ואני ליזי, קיצור של אליזבת"

"נעים מאד ליזי," היא עונה לה, "אני מייסי קיצור של מיסיסיפי. שם מקורי, לא?"

"ומה יש במיסיסיפי שעל שמה את נקראת? אני מניחה שלא סתם קראו לך כך," אומרת ליזי.

"שם הציע אבי לאמי נישואין. אחי זכה לשם טקסס שמשם בא אבי ואחותי לשם פנסילבניה. את יכולה וודאי לנחש שהורי מורים להיסטוריה וגאוגרפיה."

"אז בואי נחשוב מייסי את מי אני משדכת לך," אומרת ליזי בפנים רציניות.

"אז ככה זה עובד? אם את באה לצפות במשחק את צריכה להיות שייכת למישהו?" שואלת מייסי.

"אני אהיה גלויה אתך. את נראית לי שקטה כזו, נחמדה כזו. את רואה את הבנות שם?" היא אומרת ומצביעה על הספסלים בקצה השני של המגרש, "לא נראה לי שהיית אוהבת אותן. הן חושבות את עצמן ל... לא יודעת בקיצור שחצניות לא קטנות."

"את צודקת. אם יש משהו שאני רוצה להתרחק ממנו היום זה כל העולם הצבוע הזה," אומרת מייסי.

"מישהו שרף לך את הלב לאחרונה," אומרת ליזי.

"חשבתי שהוא אוהב אותי. התברר שרק את הגוף שלי הוא אוהב. הרגשתי פתאום שאני בחורה כזו טיפשה, כזו זולה, אז חתכתי," עונה מייסי.

"טוב עשית," עונה לה ליזי, "אל תאשימי את עצמך. אני בטוחה שהוא הוליך אותך שולל בהתנהגות שלו."

"זה מה שגם חשבתי, ובכל זאת האשמתי את טיפשותי," אומרת מייסי, "אני שמחה שנפגשנו. את נותנת לי להרגיש טוב יותר עם עצמי."

"אז דבר ראשון שאנחנו עושות כעת זה מוחקות אותו מרשימת הטלפונים שלך, ומאנפרנדות אותו מכל מקום בו הוא מופיע," אומרת ליזי. מייסי שותקת. "כמובן כאשר תהיי מוכנה. בלי לחץ," אומרת ליזי.

"יודעת מה? עכשיו זה זמן מעולה. לא רוצה לזכור את כל המילים ששלח לי," אומרת מייסי. לא צריך הרבה בשביל להעלים אותו. כמה לחיצות כפתור ואין יותר זכר לטיילור.

"את באה אתנו לבר?" שואלת ליזי.

"למה לא," אומרת מייסי,

"היי בנים, תכירו זו חברה שלי מייסי," אומרת ליזי בשעה שהם הולכים לכיוון הבר, "ואין לה חבר לידיעתכם. כמובן לא לידיעתך מת'יו יקירי."

"למה הסתרת אותה עד היום?" שואל דייב שמסתכל על מייסי במבט שלא מסתיר את מה שהוא חושב עליה.

"סיפור ארוך," עונה ליזי ושתיהן מתחילות לצחוק.

הם נכנסים לבר והבנים הולכים לתפוס להם שולחן.

"בואי לרקוד," מבקשת ליזי, "המנופחות האלה אף פעם לא רוקדות ואני מתה לרקוד."

הן הולכות לרחבת הריקודים ומתחילות לרקוד. "את בהחלט מעוררת סקרנות של הבנים בקבוצה. הבנות האלה מתפוצצות מקנאה," אומר ליזי בהנאה.

"אני לא נהנית מזה שמישהי מקנאה בי," היא אומרת לה, "אני מעדיפה להישאר בצד. קנאת בנות הוא משהו מאד לא נעים. בואי תראי איך אני גורמת לכולן להתאהב בי. תאמיני לי שעדיף לגייס אותן לצד שלנו. תזכרי שאנחנו חברות טובות וכל השאר משחק."

"היי בנות," אומרת מייסי כשהן חוזרות לשולחן, "ליזי סיפרה לי עליכן." היא משתתקת לרגע נותן להן להתבשל עם המשפט הזה. "היא סיפרה לי שאתן חברות טובות, מבלות תמיד יחד."

"ממש," עונה אחת מהן, זו שלובשת מחשוף שמגלה יותר מאשר מסתיר.

"חשבתי לעצמי אם כך למה שלא אזמין אתכן לתצוגה, אם אתן רוצות כמובן. אני בטוחה שאוכל להשיג עוד כמה כרטיסים."

"על מה את מדברת?" היא מסתכלת עליה בזלזול.

"על התצוגה של מרי לואיז. על איזו תצוגה כבר אפשר לדבר בימים אלה בעיר?"

"מה לך ולה?" היא שואלת, הפעם בקול פחות מזלזל.

"אני עיצבתי לה את החנויות שלה," היא עונה להן, "אני רואה שליזי באמת שמרה עליי בסוד," היא אומרת.

**

**טיילור **

אני ניגש לחלון ומביט מבעדו. הרחוב מואר בפנסי רחוב. מעולם לא עמדתי כאן ליד החלון והבטתי למטה. אני מנסה לעכל את מה שקרה כאן היום. אף פעם לא נתקלתי בנאום כזה מאף אחת. עמדתי שם שותק, אולי בגלל שכל כך לא הייתי מוכן למילים שלה. משהו בי נאטם. לו רק ידעה מה אני חושב עליה באמת. לא הייתי מסוגל לומר לה, גם אינני בטוח שהייתה מאמינה לי. רק עכשיו שהיא איננה כאן אני מתחיל לקלוט כמה היא חסרה לי.

הכרתי אותה כשבאה לעצב לנו את המשרד. לפגישה היא הגיעה לבושה בחליפה שהדגישה את גזרתה המשגעת. אבל מה שמשך אותי היו דווקא העיניים המדהימות שלה שצבען חום בהיר מאד. אחר כך למדתי שכאשר היא מחייכת יש לה שתי גומות חן שמעניקות לה יופי מיוחד במינו.

כאשר התחילה לעבוד עם הצוות שלה היא לבשה ג'ינס וגופיה צמודה, וזה מה שגרם לי לאבד את השליטה על עצמי. הייתי מחכה כל יום שתגיע ומוצא סיבות להסתובב באזורים שהיא עבדה בהם. לבסוף היא הבינה שאני לא נמצא שם סתם והתחלנו לדבר.

מפה לשם התגלגלו הענייניים והתחלנו להיפגש. האש בינינו נדלקה מהר והמפגשים היו רווי תשוקה. היות ואת החדר במלון אני חולק עם דיוויד חברי, הימים שהם שלי כולם מוקדשים לה. היא אינה יודעת זאת. מעולם לא אמרתי לה שמאז שהתחלנו להיפגש אין לי יותר עניין בנשים אחרות. עם זאת כאשר אמרה מה שאמרה נבהלתי. מעולם לא אמרתי, לפי מיטב זכרוני, או לפחות כגבר בוגר, לאשה את צמד המילים האלה: "אוהב אותך."

לאט לאט זה מתחיל לחלחל במוחי שהיא באמת מישהי מאד חשובה בחיים שלי. העניין הוא שמעבר למספר הטלפון שלה אינני יודע פרטים אישיים עליה. אני נכנס לגוגל לחפש מה כתוב עליה ולומד שהטלפון שלה בעצם שייך לחברה. זה מסביר מדוע כשהיתה איתי שמעתי מתיקה שני צלצולים שונים. הבלתי מוכר לי הוא כנראה של טלפון פרטי שאת מספרו אינני יודע.

מצד אחד אני לא מצטער שלא אמרתי לה כלום כיוון שאינני מוכן להתחייב כלפיה, מצד שני זה סותר את מה שאני מרגיש. אני פשוט מתגעגע אליה.

עבר כבר שבוע ואני מחליט להתקשר אליה לעבודה. "מייסי עובד על פרויקט גדול מחוץ לעיר," נאמר לי. כאשר אני מבקש שימסרו לה שהתקשרתי אני נענה: "לא חושבת שזה יקרה."

אני מבין כבר שאין מה לעשות. אינני יודע איפה להתחיל לחפש אותה. כאשר מציע לי דיוויד לצאת אתו הערב לפאב, "לצוד לנו כמה איילות" כדבריו, אני נענה לו. לא בגלל שאני רוצה לצאת לצייד אלא כי אין לי משהו יותר טוב לעשות.

אין ספק שהמראה שלנו מושך תשומת לב. שני גברים בחליפות יקרות תמיד מהווים מוקד משיכה והתוצאות לא מאחרות לבוא. "נו?" שואל דיוויד ומחווה בראשו לעברן.

"לא נראה לי," אני עונה לו. אני מרגיש שממש אין לי חשק להתחיל את המשחק הזה. "היה לי יום מתיש היום," אני מתרץ את רצוני לעזוב מוקדם מהרגיל.

אני מתקשר לחברי סיימון. "אני בדרך לפארק. החברה החליטו שעשר וחצי זו ה-שעה למשחק. אתה מצטרף?" אני שואל אותו.

"קצת מאוחר למשחק, ביחוד שמחר עובדים, אבל יודע מה, אני מצטרף," עונה לי סיימון.

"נפגש שם," אני אומר לו, "כולם כבר מחכים."

בכל מקום שמשחקים הגברים מתקבצות בנות. אומרים שדוגמניות נמשכות לספורטאים. אין ספק שהבנות כאן נראות מעולה. "למה זה לא עושה לי כלום היום?" הן יושבות על הספסל ומקשקשות כל הזמן, נשמעות כמו זמזום של דבורים. אני רואה מידי פעם את המבטים שלהם עלי.

כשאנחנו עושים הפסקה אומרת אחת מהן לסיימון: "כל כך בא לי פיצה. אולי תזמין לנו?" אני מתעב בנות שאוכלות אוכל לא בריא ביחוד שזה בשעה כל כך מאוחרת. "בכלל," אני חושב לעצמי, " מה הן עושות כאן באמצע הלילה, הרי מחר יום עבודה."

"אין בעיה בובה, תזמיני. הפיצה עליי," אומר לה סיימון שבוודאי רואה בה פוטנציאל לבילוי לילי.

"לא בשבילי," אני עונה לשאלתו מה אני רוצה להזמין. סיימון שמכיר אותי לא מנסה לשכנע אותי.

כשהפיצה מגיעה אנחנו מסיימים את המשחק למרות שעדיין לא תם הזמן. מהדיבורים שלהן מסתבר שהן דוגמניות ולכן אינן עובדות מחר. יש עוד יומיים תצוגה גדולה של מרי לואיז והן אמורות להשתתף בה. אפילו אני מכיר את המעצבת הזו כיוון שכל אשה שיכולה להרשות לעצמה לקנות, או שמישהו קנה לה בגד של מרי לואיז, אוהבת לנפנף בזה.

"אני יכולה להשיג לכם כרטיסים," אומרת אחת מהן שנראית כמו ג'ירפה רזה מאד.

"כן נשמח," עונה סיימון. הוא מחליף איתה מספרי טלפון ואומר לה: "אז חמישה כרטיסים, כן?"

"ברור," היא עונה, "לנבחרת הכדורסל האישית שלנו."

אני כבר מבין לאיזה כיוון זה הולך ומגניב לסיימון המופתע את המפתחות של הדירה. "קומה עשרים חדר עשרים ושתיים."

"זה לא היום שלך?" הוא שואל אותי.

"נראה לך שאני שם כעת?" אני עונה.

***

**מייסי**

"את לא רצינית," אומרת מייסי למרי לואיז, "מה לי ולדוגמנות?"

"נזכרתי היום," עונה לה מרי לואיז, "בימים האלה שהיינו שותפות לדירה באוניברסיטה. בלילות האלה שאני ישבתי לתפור בגדים והכרחתי אותך לעמוד בשבילי שעות עד שהייתי מרוצה. ואת, גם כשהיה לך פרויקט משלך להכין נענית לכל השיגעונות שלי."

"אז את חושבת שגם היום אני צריכה להיענות לך?" שואלת מייסי, "את יכולה להשיג כל דוגמנית שאת רוצה."

"ולכן אני רוצה אותך. תארי לעצמך את גודל ההפתעה שדוגמנית הבית שלי היא אשה מסתורית יפיפיה שאיש לא מכיר. את יודעת איזה גלים זה יעורר?" שואלת מרי לואיז.

"רק פרט אחד שכחת," אומרת לה מייסי, "שאני לא יודעת ללכת על מסלול."

"אה, הפרט הזה," אומרת מייסי, "זו היא בדיוק הסיבה שאני יושבת במונית שהביאה אותי משדה התעופה לדירה שלך. תאמרי בבקשה לשומר שלך שיואיל בטובו לעזור לי עם המזוודות. אני כבר כאן."

"מייסי, אני לא מאמינה. איזו דירה מהממת יש לך," אומרת מרי לואיז בשעה שהן נכנסו לדירה, "מה אומרים על כך ההורים- מורים שלך?"

"תתפלאי, הם אוהבים אותה מאד. ראית את הנוף שנשקף מהחלונות הגדולים?" שואלת מייסי.

"עזבי את הנוף, הדירה שלך משגעת," קוראת מרי לואיז בהתפעלות.

"עכשיו את מעליבה אותי," אומרת מייסי ומעמידה פני נעלבת, "אני מעצבת פנים איך ציפית שתראה הדירה שלי?"

"צודקת," אומרת מרי לואיז, "תסלחי לי אני מאד בלחץ מהתצוגה הזו. אני אעשה הכל כדי למד אותך ללכת על המסלול. אסור לי לגלות לך שיש לי תכנית ב' למקרה ש...אבל אני לא אתן שזה יקרה. את תהיי מושלמת."

"אני לא בטוחה," אומרת מייסי בפנים רציניות.

"תעלי על עקבים!" פוקדת עליה מרי לואיז.

"את השתגעת לגמרי השעה כמעט חצות. את רוצה שאני אלך, אמעד ואפול ברעש גדול על הרצפה? השכנים עוד יבוא לצעוק עלינו," אומרת לה מייסי עדיין בפנים רציניות.

"סיבוב קטן," מבקשת מרי לואיז.

"רק אחד קטנטן," עונה לה מייסי. היא כבר בקושי מחזיקה את עצמה מלצחוק. היא לוקחת מידי מרי לואיז את הנעליים שהביאה בשבילה. היא יושבת על הספה ורוטנת: "איך לדעתך אני אקום כעת."

"תנסי לאט," מבקשת מרי לואיז.

להפתעתה קמה מייסי בקלילות והולכת לכיוון הכניסה. היא עושה סיבוב וחוזרת.

"מנוולת שכמותך! נראה שאת מרחפת איתם. מה בלבלת לי את המח?" היא אומרת לה.

"את רק זוכרת את השעות שאילצת אתי למדוד את היצירות שלך, את הדקירות מהסיכות שחטפתי ממך, ואת העובדה שאילצת אותי ללכת כמו דוגמנית במסדרון של המעונות את לא זוכרת? בזכותך כל נעל מרגישה לי כמו כפפה ולא משנה כמה גבוהה היא וכמה דקים עקביה."

"תראי אותך איך את הולכת. אני לא מאמינה שמעולם לא דיגמנת. יש לך את הכל: היופי, הגוף, ההליכה והבעת הפנים המושלמת. ואני ראיתי את עצמי בעיני רוחי מבלה אתך את כל היום מחר כדי להפוך אותך לדוגמנית. אך איזו תצוגה זו הולכת להיות," אומרת מרי לואיז ומוחאת כפיים.

"אז אני מבינה שהשגתי לי פטור מהשעורים מחר. בואי נלך לישון כעת, אני מאד עייפה. מחר נלך לקרוע את העיר," אומרת מייסי. היא כבר משתוקקת להיות לבד. טעם הפרידה עדיין כואב לה. אמנם עמדה בגבורה מול טיילור, אבל היא עדיין מאוהבת בו.

הבוקר מגיע ומרי לואיז נכנסת לקרוא את מדור האופנה. השמועה על כך שהיא כבר בעיר עושה לה כנפיים. "תראי," היא מתרעמת, "בכל מדור רכילות שרק קיים מדברים עליי."

"את רואה כמה טוב שאני דוגמנית אנונימית," אומרת לה מייסי בחיוך, "נראה לי שהתכניות שלנו לקרוע את העיר יצטרכו לחכות. הצוות שלי עובד היום מחוץ לעיר. בואי ניסע לבקר אותם. יש שם בשכונה כמה בתי קפה אינטימיים. אני בטוחה שנוכל לשבת שם בשקט ולאכול לנו בנחת."

"אבל איך נצא מהבנין?" שואלת מרי לואיז.

"היי. כשאת נלחצת את לא חושבת. הרי יש חניה תת קרקעית. איש לא ישים לב אלינו כשנצא, מבטיחה לך."

תוך כמה דקות מגיעה מייסי לכביש המהיר ורק אז היא מרשה לעצמה לפתוח את הגג. הן מפעילות את המערכת הקולית ושרות להנאתן. "אם לא הייתי יודעת שאת אשה אחראית הייתי מפחדת לנסוע אתך. את נוהגת כמו נהגת שודים," אומרת מרי לואיז.

"את מפחדת יקירה? את רוצה שאאט?" שואלת מייסי.

"שלא תעזי. מזמן לא נהניתי כך מנסיעה. כייף לי אתך ועם הנהיגה המטורפת שלך," אומרת מרי לואיז, "ועכשיו תספרי לי למה את נוהגת כך. נראה לי שיש דרקונים שרודפים אחריך. או שמא זה רק דרקון אחד."

"פרט לגבר ששבר לי את הלב הכל בסדר," אומרת מייסי ומחייכת אליה חיוך עצוב, "זה בסדר שלא נדבר עליו. אני רוצה למחוק את קיומו."

"זה טוב לדבר מייסי," אומר מרי לואיז, "עדיף מאשר תשמרי על כך בבטן ותכאבי לבד." "מה יש לי לספר לך? התאהבתי בגבר מקסים ולא חשבתי שמה שהוא רוצה ממני הוא שרק אספק אותו במיטה. החיבור בינינו היה, כלומר חשבתי שהיה, מטורף שלא שמתי לב למה שבאמת קרה. עכשיו הלב שלי מרוסק על הרצפה אבל תראי אני יודעת לחייך גם עכשיו," היא אומר ומחייכת אליה את חיוכה המתוק עם שתי גומות החן שלה. מרי לואיז מסתכלת עליה בצער. "היי, אל דאגה החיוך הזה יהיה על פני כל התצוגה."

"נו באמת. את חושבת שזה מה שמטריד אותי עכשיו?" אומרת מרי לואיז ונאנחת.

הן מגיעות לבית אותו מעצבת מייסי. הן נכנסות פנימה ומברכות את הצוות לשלום. מייסי מסבירה לה מעט כיצד התאימה את הצבעים והאביזרים כך שהבית נראה כאילו יצא מירחון יוקרתי של עיצוב פנים. מייסי מובילה אותה לקומה העליונה שבה עדיין לא התחילו לעבוד.

"אני לא מאמינה איזה הבדל בין שתי הקומות," אומרת לה מרי לואיז, "זה רק מראה לי כמה העיצוב באמת משפיע על הבית ולא המבנה שלו, יהיה מפואר ככל שיהיה. את כל כך מוכשרת מייסי."

מייסי ניגשת לתת הוראות אחרונות לצוות שלה. "כל כך בא לי קפה," אומרת מייסי, "בואי נלך."

השתיים בוחרות בית קפה שכונתי ומבלות להן בוקר רגוע. הן שותות קפה עם עוגה ומפטפטות. הן גם מזמינות להן ארוחת בוקר מפנקת ונהנות מרגעי השקט שלהן יחד.

"כדי שנצא חזרה לפני שיתחילו הפקקים," אומרת מייסי.

בשעה שהן עומדות לצאת נכנסת אשה לבית הקפה. "תראו מי פה," היא קוראת בשמחה. מרי לואיז נבוכה. "מסיסיפי, את נראית נהדר," היא אומרת וניגשת לחבק את מייסי. מרי לואיז פולטת אנחת רווחה. מייסי מחליפה עם האשה כמה משפטים ואחר כך מצטרפת למרי לואיז שמחכה לה בצד. "נלך?"

*

*

*

והנה מתחילה התצוגה...

אחת אחרי השנייה עולות הדוגמניות על המסלול. מייסי יושבת עם ליזי וחברותיהן. "מייסי את מאופרת כל כך יפה, והשיער שלך מהמם," הן מחמיאות לה.

"תודה," אומרת מייסי, "בכל זאת זה אירוע מיוחד. לא כל יום מתקיימת בעיר תצוגת אופנה."

הבנות מתפעלות מהדגמים הייחודיים, מעירות הערות ומתרגשות בכלל מכל האווירה מסביב. "אני לא מאמינה שהשגת לנו מקומות בשורה הראשונה," הן אומרות למייסי.

סמוך למסלול המצלמות לא מפסיקות לתקתק .ששה צלמי אופנה מקיפים את המסלול וכל אחד תופס את הדוגמניות מזווית אחרת.

מהצד השני יושבת חמישית הכדורסלנים ועיניהם נעוצות במסלול. מחיאות הכפיים שלהן נשמעות היטב באולם הגדול. אין ספק שהדוגמניות מרשימות אותם לא פחות מהבגדים אותן הן מדגמנות.

"אני כבר חוזרת," אומרת מייסי וממהרת לצאת.

"נשמתי כמעט פרחה, חשבתי שהתחרטת," אומרת לה מרי לואיז, "תודיעי לי שאת לבושה."

מייסי ניגשת בזריזות לתקן את האיפור, ולובשת את הבגד הראשון שמורכב מחולצה שחורה שקופה, וחצאית שקופה חלקית החושפת מתחתיה מכנסיים קצרים. היא מסמנת בידה למרי לואיז שהיא מוכנה.

מרי לואיז ניגשת אליה. "את מדהימה," היא אומרת לה, "אחלי לי בהצלחה."

"הדוגמנית הבאה היא חברתי הטובה ביות.," פותחת מרי לואיז את דבריה, כאשר בידה המיקרופון, "היא היתה איתי כשעשיתי את צעדי הראשונים בתחום האופנה, ותמיד האמינה ביכולות שלי. כאשר ההורים הם מורים להיסטוריה וגאוגרפיה אין טבעי מזה שיתנו לילדיהן שמות יחודיים. כשנולדה קראו לה מיסיסיפי, אבל כולם מכירים אותה בשם מייסי. כך או כך אני רוצה להציג אותה בפניכם. אמנם זו הפעם הראשונה שלה על המסלול, ומי יודע אם לא האחרונה ובכל זאת בה בחרתי כדוגמנית הבית שלי. כשתראו אותה אני בטוחה שתסכימו איתי."

"את מדברת יותר מידי," אומרת מייסי בשקט אך קרוב מספיק למיקרופון. היא יוצאת לסיבוב הראשון שלה על המסלול והמצלמות רודפות אחריה. "היי מייסי, עוד סיבוב בבקשה," הם מבקשים ממנה.

מייסי מסתכלת רק על הצלמים. ההצגה שלה היא בשבילם. אין היא רואה מה נעשה מימין או משמאל למסלול. כשהיא חוזרת הדוגמניות יוצאות לסיבוב נוסף שאחריו שוב יוצאת מייסי.

כאשר היא יוצאת בפעם השלישית, היא עומדת ומצטלמת עם אוברול שמתחתיו יש רק גופיה. היא פותחת את הכפתורים בכתפיים ונותנת לחלק העליון לפול משני צדיה והבגד הופך לחצאית מעל המכנסיים. הקהל משתולל ומחיאות הכפיים עולות על כל מה שהיה כאן הערב. מייסי שולחת יד לסיכת הראש שאוספת את שיערה ומוציאה אותה, נותנת לשערה הארוך והקלוע ליפול מטה. קריאות התפעלות נשמעות בקהל למראה הדוגמנית היפיפיה. היא נדרשת לחזור שוב ושוב להצטלם.

"את כל כך יפה," היא שומעת קול מוכר שמעתיק את נשימתה. היא לא מסירה את החיוך מפניה, אך נמנעת מלהסתכל לכיוון הקול.

תמונות ראשונות של מייסי מתחילות להתפרסם במדורי האופנה. הסיבוב האחרון של הדוגמניות מתחיל, ובסופו חוזרת מייסי, עדיין עם האוברול המופשל ואיתה מרי לואיז שבאה להודות בקידה לקהל.

כשהן הולכות חזרה לכיוון היציאה מנפנפת מייסי בידה לליזי ולבנות. "נפגש באפטר פארטי." היא לוחשת להן ונעלמת לחדר ההלבשה.

"הוא פה," אומרת מייסי למרי לואיז ברגע שהן נמצאות לבד. "אני צריכה אותך איתי. אסור לי להישבר ליד אף אחד."

השתיים נכנסות לאולם של המסיבה. זה הזמן של הדוגמניות להסתובב בין הלקוחות הפוטנציאלים.

רבים ממהרים אליהן, מתעניינים במחיר של הבגד של מייסי. היא מראה להם את התוית שעליה מוטבע המספר חמישים אלף. ברור למרי לואיז שאיש לא יקנה אותו. היא גם איננה רוצה שיקנו אותו. את הבגד הזה עצבה במיוחד למייסי.

בסופו של דבר הדוגמנית שהיתה עם סימון וחברותיה אמנם קיבלו כרטיסים זוגיים, אבל אף אחת מהן לא השתתפה בתצוגה. עכשיו הן מתגודדות סביב מייסי ורוצה לקרוא את התווית שלה.

"הלוואי שהוא לא היה כזה גבוה," חושבת מייסי לעצמה שמבחינה בטיילור, "אולי כך לא הייתי מזהה אותו בין כולם." היא מתחמק מקשר עין אתו .היא מחייכת לסובבים אותה ופונה לחפש את חברותיה.

"הבגד שלך מכור מייסי, לכי להחליף לשמלה," אומרת מרי לואיז, "כל כך רציתי שהוא שיישאר שלך. לכן תמחרתי אותו במחיר כזה גבוה."

"את צריכה לשמוח. תמיד תוכלי להכין לי אחר. חוץ מזה את יודעת שכל הארון שלי מלא בבגדים שלך. אני לא מקופחת."

מייסי ממהרת לחדר ההלבשה ומחליפה בגדים. היא הולכת לדבר עם חברותיה שמתרגשות כל כך לראות אותה. "מייסי את היתה מעלפת. אף אחת לא השתוותה לך. זו באמת התצוגה הראשונה שלך?"

"כן," עונה מייסי, "וגם האחרונה."

מייסי לא יודעת מתי הלך טיילור, אבל כאשר היא מסתובבת הוא כבר לא שם. עכשיו היא מרשה לעצמה להשתחרר ולחגוג את ההצלחה הגדולה של התצוגה.

מייסי ומרי לואיז מגיעות הביתה מותשות בשעת לילה מאוחרת. למחרת בבוקר נפרדת ממנה מרי לואיז. "אני חייבת לצאת לשדה התעופה," היא אומרת למייסי המופתעת.

"אמרת שהטיסה רק בערב," אומרת מייסי, "חשבתי שנבלה את הבוקר יחד."

"משהו בלתי צפוי צץ הבוקר," היא עונה ומחייכת חיוך מסתורי.

מייסי מלווה אותה למונית, עוזרת לה עם המזוודות שקלות כעת בהרבה. היא מנפנפת בידה לשלום ועומדת עד שהמונית נעלמת מעיניה. היא פונה לעבר המעליות במטרה לרדת לחניון.

"את מיסיסיפי?" שואל גבר צנום.

"כן," היא עונה.

הוא מגיש לה שקית. "זה בשבילך. שיהיה לך יום טוב," הוא אומר לה ובכל זאת נשאר לעמוד לידה.

מייסי מציצה בשקית ורואה בתוכו את האוברול שלבשה אמש. "אוי מרי לואיז," היא אומרת.

"סליחה?" אומר לה הגבר, "נתבקשתי לחכות לתשובה."

"תשובה?" שואלת מייסי.

הוא מצביע על השקית. מייסי מסתכלת ורואה בתוכה פתק. "תבואי איתי ליום הולדתו השמונים של סבי?"

"תחזיר לו את השקית. התשובה היא בהחלט לא! אני לא נערת ליווי," עונה לו מייסי.

"יש לי הוראה מפורשת לא לקבל את השקית חזרה," הוא עונה ומסתלק.

"אני אוהב אותך מייסי," היא שומעת את קולו של טיילור בשעה היא עומדת להיכנס למעלית.

"אל תתלהב, התצוגה הזו היתה אירוע חד פעמי," אומרת מייסי בכעס.

"אני אוהב אותך מייסי וזה לא אירוע חד פעמי. אני מבקש שתבואי איתי. אני רוצה להכיר לך את המשפחה שלי, אני רוצה להכיר למשפחה שלי את האשה שאני אוהב ורוצה לשאת לאשה."

מייסי מסתכלת עליו. "מאיפה זה בא לך פתאום?" היא עונה לו בכעס.

"הבנתי שאיבדתי אותך. משם זה בא לי. מהכאב והבלבול והגעגועים אליך. משם הבנתי איזו טעות עשיתי שלא נתתי לך לדעת מה שאני באמת מרגיש. יש לי עוד הרבה דברים ללמוד עליך. לו הייתי צריך לקנות לך בגד למסיבה לא הייתי יודע מה לקנות. אני שמח שדגמנת לי בלי לדעת את האפשרויות שעומדות בפניי," הוא אומר לה ומחייך.

"אז החלטת ללכת על הבגד הכי יקר בתצוגה?" היא אומרת לו, "כך חשבת שתשכנע אותי לסלוח לך?"

"האמת היא שבחרתי אתה מה שבעיניי הכי הלם אותך. לא הסתכלתי על אחרים. ולא, לא הייתי בטוח שתסכימי לקבל אותו. הוא שלך גם אם לא תסכימי לבוא איתי."

"אתה באמת לא מכיר אותי. נראה לך שתהיה לי עוד הזדמנות ללבוש בגד כזה יקר? אז כנראה שאאלץ ללכת אתך," היא עונה לו בפנים רציניות.

"אם כך, אם לא אכפת לך אולי תוסיפי לזה גם את זה?" הוא שואל ומוציא מהשקית שבידה קופסה קטנה ובה טבעת יהלום.

"אמרתי למשפחה שלי שאני מביא את ארוסתי," הוא אומר, "ואני שונא לשקר. רק שיהיה לך ברור שלא הייתי בטוח מה תעני לי, אבל הייתי מוכן לקחת את הסיכון."

"אני שונאת שקרנים," היא אומרת לו ומתקרבת אליו,

"אני אוהב אותך מייסי" הוא אומר, "ואומר לך זאת עד שימאס לך."

"לעולם לא ימאס לי לשמוע," היא עונה לו.

בר אבידן ©

מאמינה באהבה